הסיבה שבנק הפך לשדה

ב-2015, כמה חודשים אחרי שחזרתי מסינגפור ואחרי כמה עשורים הייטקיים בהם העבודה שלי התמקדה בפיתוח פלטפורמות ואפליקציות, התיישבתי להקשיב ללב ואפיינתי פלטפורמה שקראתי לה בנק האכפתיות - Bank of Kindness.

הרעיון היה פשוט ובעל משמעות עמוקה, כל אחד זקוק למשהו וכל אחד יכול לתת משהו, והבנק הזה היה אמור לאפשר את החיבורים שביניהם. יצאתי מנקודת הנחה שלכולנו באמת אכפת, אבל לא תמיד יש לנו את האמצעים או הידיעה איך להגיע אל מי שזקוק למה יש לנו להציע (ממש על קצה המזלג).

בעשר השנים שעברו מאז, משהו השתנה בי בצורה כל כך מהותית שאפילו השם עצמו כבר לא החזיק את המשמעות. וגם אני כמו מטוטלת, עברתי מקצה לקצה, על אותו קו משווה, מסינגפור לקוסטה ריקה, ממעצמה בנקאית עולמית שמייצגת את עולם המסגרות והמבנים, אל המרחבים הפתוחים, אל האנרגיות שזורמות בלי גבולות. אל הפורה וידה.

מכל כך הרבה דברים השתחררתי בעשור הזה, אבל האפיון ההוא נצמד אלי. לפני כמה ימים, כשהייתי צריכה לרכוש דומיין, הציף אותי רגש נוסטלגי עז. ואז נפל האסימון, כל מה שהיה צריך לעשות כדי להנביט את זרע הכוונה היה לשנות את השם: לא בנק. שדה. Field of Kindness

ולמה שדה?

כי הוא מקום חי, נושם, כי הוא כל מה שאנחנו רוצים שיאפשרו גם לנו, להשתנות עם העונות, לצמוח בקצב שלנו, ללא לחץ ולא לפי לוח זמנים שמישהו אחר קבע. שדה הוא המרחב שבו אפשר להיות בדיוק מה שאנחנו, עם הצרכים האמיתיים שלנו, ולקבל את הטיפוח העדין, ההשקיה הסבלנית, הדישון וההזנה שאנחנו זקוקים להם כדי לצמוח ולהתפתח.

שדה הוא המקום שבו אפשר להיות מתוך הבנה עמוקה שיש דברים שלא ניתן לשלוט בהם, אנחנו יכולים לעשות את ההכי טוב שלנו, אבל לעולם לא נדע מתי הזרע ינבט, איך השורשים יתפשטו מתחת לאדמה, או מתי הפרי יבשיל.

אני אוהבת שדה כי בשדה לא שולטים. מתבוננים. מלווים את התהליך ברוך ובעיניים טובות. בשדה נותנים מקום למה שרוצה לצמוח, פשוט עומדים מהצד ונותנים לשמש ולגשם לעשות את שלהם. ולאהבה.

בשדה, בניגוד לבנק, לא מתבצעות טרנזקציות מחושבות, ללא רגש, שבהן תמיד ברור מי נותן מה ומה הוא מקבל בתמורה. בשדה נותנים בלי סוף ומקבלים חסד.

אז איך מאכפתיות הגעתי לחסד?

בקבלה, חסד הוא הספירה הראשונה, זרימה טהורה של נתינה ללא גבולות, התרחבות שאין לה מסגרת קבועה מראש, אהבה שפשוט זורמת כי זו טבעה העמוקה ביותר. חסד הוא הכוח שפותח את כל הבריאה, המקור שממנו מתחיל הכל.

חסד הוא פעולה שקטה ועדינה שלא מבקשת הכרה. חסד הוא מעשה פשוט ואנושי, בחירה לתת מקום, להושיט יד, להיות נוכחים כלפי עצמנו כשאנחנו מפסיקים לשפוט את ׳הכישלונות׳ שלנו, וכלפי אחרים כשאנחנו רואים אותם בחמלה גם כשהם ׳לא עומדים בציפיות׳ שלנו.

כל דבר כמעט בחיינו, אם אנחנו מסתכלים עליו בעיניים אוהבות ובלב פתוח, הוא חסד. כל מעשה שנעשה מתוך כוונה טובה הוא זרע שנזרע בשדה. כשאנחנו עושים מעשה של חסד, אנחנו משנים את האנרגיה של המקום שבו אנחנו עומדים.

אני אוהבת שבכל אחד מאיתנו ישנו שדה חסד מלא פוטנציאלים, מקום שבו יכולים לצמוח דברים נפלאים אם רק נבחר לטפח אותו.

השדה שלי

כבר זמן רב שאיני בתקשורת עם ילדיי, מבחירתם. הכאב האמהי הזה הוא כמו לעמוד ליד שדה שבו זרעת בכל ליבך ולראות איך החומה גדלה ביניך לבין מה שצומח, ואין לך אפשרות לדעת איך הוא מתפתח.

אבל למדתי משהו עמוק על שדות: זורעים בלי ודאות, משקים בלי הבטחות, מחכים בסבלנות שלפעמים גובלת בייאוש ובכל זאת ממשיכים להאמין שהאדמה יודעת מה היא עושה.

יש בי אמונה וידיעה ודאית שהחסדים שלהם ושלי יפגשו יום אחד בנקודה מזוקקת של אהבה. בינתיים אני זורעת בשדה שלי ובשדות של רבים אחרים שנמצאים בדיוק במקומות הללו. אני מקווה שכל ילד, ובכלל זה הילדים שלי, ידע בלב מהי אהבה של אמא, הנוכחות הבלתי מותנית הזו שלא נעלמת גם כשיש מרחק וגם כשיש נתק. וכל עוד אני נושמת, אני ממשיכה לזרוע, כי זו טבעו העמוק ביותר של השדה: להמשיך לתת חיים. בדיוק כמו טבעה העמוק של האמהות.

ומה בין שדה החסד לסולם

לאחרונה אני עולה ויורדת בסולם, וגם באמצעות הכלי הזה אני חוזרת לעבד שדות של חסד. להשקות, לטפח, ולעזור למי שמעוניין לעבד את השדה שלו. בעודנו עולים בסולם, אנחנו לומדים להתגלם כחסד, כלפי עצמנו, כלפי אחרים, וכלפי החיים שניתנו לנו במתנה.

כשאנחנו זורעים חסד, גם אם לא רואים מיד את הצמיחה, השדה כבר משתנה מתחת לפני השטח. השורשים העדינים מתפשטים, האדמה הקשה נבקעת, הזרע מתחיל את תהליך הנביטה הסודי שלו עם הכוונה של הלב.

בשדה החסדים אני רואה עולם שבו כל ילד יודע בלב מהי אהבה של אמא. עולם שבו נזרעים זרעים של כוונה טהורה בלי חשבונות, פשוט כי זה טבעו של השדה.

אין באמת נושא שיותר חשוב ויקר לליבי. אני מניחה שבזכות המתנה שקיבלתי, יש לי יכולת לראות את העומק הזה ולהביא אליו ריפוי. אני מבינה את התופס בשדה השיפון, הרצון לתפוס את הילדים בקפיצתם הלאה. למנוע את כאב הנפילה. איני יכולה למנוע זאת אבל אני יכולה להיות זו שמלווה את מי שכבר נפל, עוזרת לו לקום מהאדמה, ומשכינה שלום בינו לבין עצמו.

אז זוהי הזמנה לכל מי שמעוניין לעשות חסד ולהכניס שלום למערכת היחסים בין אמהות וילדים, בין אם הקשר קיים ורק דורש שיפור, או אם אחד מהם כבר לא בחיים, אם ישנה מחלוקת עתיקה שעדיין נותנת את אותותיה, אני יותר מאשמח להיות משכינת השלום.

ובא לי לזרוע עוד ועוד זרעים בשדה של החסד.